פסק-דין בתיק הפ"ב 17848-09-10

מבוא

1.         לפניי בקשת המבקש לאישור פסק בורר הערעור שניתן על ידי כב' השופט בדימוס תיאודור אור ביום 4.4.11 (להלן: " פסק בורר הערעור").

מנגד הגיש המשיב בקשה להורות על ביטול פסק הבורר.

טענות הצדדים בתמצית

2.         המבקש בבקשתו ציין, בין היתר, כי ביום 8.7.10 ניתן פסק בורר בערכאה הראשונה, על ידי כב' השופט בדימוס דן ארבל, כנגד המשיב (כאן) וכנגד חברת חסון ראובן עבודות בנאיות וקבלניות בע"מ (להלן:"החברה"). ערעור על פסק בורר זה הוגש לבורר הערעור על ידי המשיב בלבד.

            פסק הבורר כנגד החברה  אושר ביום 12.4.11.

3.         המשיב בתגובתו במסגרתה התנגד לאישור פסק בורר הערעור טען בין היתר ובתמצית, כי מן הדין לבטל את פסק בורר הערעור בין היתר מפני הטעמים דלקמן:

א.         בשל היעדר יריבות משפטית בין המבקש לבין המשיב לפי שלא נעשתה אבחנה נדרשת בין אישיותו המשפטית הנפרדת של החברה לבין המשיב (כאן) מנהלה ובעל מניות בה (ר' בהרחבה סע' 38-16 לתגובה).

ב.         לאור חריגה מסמכות של בורר הערכאה הראשונה (קמא) אשר חייב את המשיב שלא כדין בסכומים מעבר לאלה שנקבעו בתובענה על ידי המבקש (כאן) (ר' סע'   43-40 לתגובה).

ג.          נוכח התעלמות הבורר הראשון מפגמים חמורים שקיימים בראיות לענין כמות התבניות תוך שהוא נקלע לידי טעות בניתוח הראיות ובמתן משקל להם. לטענת המשיב, המבקש (התובע) לא הרים את נטל הראיה באשר לכמות התבניות אשר לטענתו היו שייכות לו והיו מצויות בידי החברה (ר' בהרחבה סע' 58-46 לתגובה).

            עוד טוען המשיב, כי הוא חוייב שלא כדין בדמי שימוש בתבניות מעבר לסכום שנתבע על ידי המבקש, כי טעה הבורר עת חייב את המשיב ואת החברה בתשלום עבור הציוד והתבניות לרבות חודשי שכירות כאשר אין הוכחה שהמדובר בציוד השייך למבקש (כאן). המשיב ממשיך ומוצא פגמים שנפלו בפסק הבורר הראשון בנושא התבניות והציוד לרבות גביית שכר חודשי שלא כדין  (ר' בהרחבה סע'      84-59)

4.         ביום 26.12.11 התקיים דיון בבקשה וב"כ הצדדים הוסיפו וטענו טיעוניהם. ב"כ המשיב פרט, בין היתר, את הטעמים להתנגדות המשיב לאישור פסק בורר הערעור וזאת כמפורט בעמ' 4-2 עד שו' 13 מהפרוטוקול. ב"כ המבקש השיב לטענותיו כמפורט בעמ' 4 ו- 5 לפרוטוקול.

דיון והכרעה

המסגרת המשפטית בקליפת האגוז

5.         ברע"א 3680/00 גמליאלי נ' מגשימים כפר שיתופי (22.9.03) נפסק:

"... התערבות שיפוטית בפסק הבורר הינה צרה ומוגבלת לעילות מוגדרות. עילות אלה מוחלות בזהירות ועל דרך פירוש דווקני במגמה ליתן תוקף לפסק ולא לבטלו. בית המשפט הבוחן את הפסק אינו דן בו כערכאת ערעור ואין הוא אמור לבחון האם צדק הבורר בקביעותיו או טעה בהן על פי הדין... עליו להעמיד למבחן את פסק הבורר בשאלות יסוד שעניינן בעיקר בחינת תקינותו הבסיסית של הליך הבוררות - קיומו של הסכם בוררות בר תוקף, מינוי בורר כדין, פסיקה בתוך גבולות הסמכות, שמירה על כללי צדק טבעי, עמידה באמות מידה של תקנת הציבור... גלישת הביקורת השיפוטית על פסק בורר מעבר לעילות הביקורת הצרות כאמור מפרה את האיזון הראוי בין העצמאות לחופש הפעולה שהמחוקק ביקש לתת בידי מוסד הבוררות לבין אינטרס הציבור בקיום פיקוח שיפוטי צר בלבד על תקינותם של הליכי הבוררות". (ר' גם: רע"א 2237/03 שועלי בנין והשקעות מ.מ. תל מונד  פד"י נט (4) 529; רע"א 5991/02 גוירצמן נ' פריד ושובל  פד"י נט (5) 1; רע"א 9544/04 צ'יאן שיפינג נ' לאמן קומודיטיס (13.1.05) ; רע"א 4628/05 בית אוצר ציפורן נ' ראובן פלד בניה ושימור (2001) בע"מ ואח' (4.12.05) .

6.         עיון מעמיק בטיעוני ב"כ המשיב (כאן) מלמד, כי כל טענותיו כנגד פסק הבורר בערכאה הראשונה וכנגד פסק בורר הערעור, הינן בגדר טענות ערעוריות. כך למשל ובדומה נפסק ברע"א 6749/10 ויינברג נ' רייסנר (2.11.10), כי:

           " עיון בטענותיו של המבקש מעלה, כי הטענה המהותית המסתתרת מאחורי המילים "הבורר התעלם" היא כי "הבורר שגה" או "הבורר טעה". יתכן כי הבורר פסק באופן מוטעה ואין בדבריי אלו משום הבעת עמדה לכאן או לכאן, אך טענותיו אלה של המבקש הן טענות בעלות אופי ערעורי, כפי שנקבע על ידי בית המשפט המחוזי ובטענות כגון דא הנוגעות לשורש שיקול דעתו של הבורר אין בית המשפט מתערב (ראו למשל: החלטתי ברע"א 6727/10 עיריית אופקים נ' האוסף חברה לשירותים בע"מ (6.10.10)..."

7 .      ככלל יצויין כי רוב טענותיו של המשיב מתמקדות בטעויות שנפלו לשיטתו בפסק הבורר הראשון ( הש' בדימ.דן ארבל). לתכלית זו נועד בורר הערעור אשר שימש ערכעת ערעור על הפסק הראשון , ודוק-בפני בקשה לאישור פסק זה של בורר הערעור (הש' בדימ. תאודור אור ) . אין בפי המשיב טענות של ממש כנגד פסק בורר הערעור ומטעם זה דין התנגדותו להידחות .